הפרעה דו קוטבית, המכונה גם מאניה דיפרסיה, גורמת לשינויים רציניים במצב הרוח, באנרגיה ובחשיבה, והיא מאופיינת בתנודות משיאים קיצוניים של מאניה, לשפל של דיכאון. זוהי סיטואציה של יותר מסתם מצב רוח טוב או רע. מחזורי ההפרעה נמשכים ימים, שבועות או חודשים והם כה עזים, עד שהם מפריעים ליכולת התפקוד.
כל אדם סובל מעליות וירידות בחיים, אך עם הפרעה דו קוטבית, השינויים הם חמורים יותר. תסמיני ההפרעה עלולים לפגוע בעבודה, בלימודים, במערכות יחסים ולשבש את חיי היומיום. למרות שההפרעה ניתנת לטיפול, אנשים רבים אינם מודעים לסימני האזהרה, אינם מקבלים את הטיפול הנכון ובכך מחמירים את מצבם.
תסמינים וסימנים למאניה דיפרסיה
תסמיני ההפרעה הדו קוטבית משתנים מאדם לאדם. השוני מתבטא בדפוס ההפרעה, חומרת התסמינים ותדירותם. אנשים מסוימים נוטים יותר לדיכאון או יותר למאניה, בעוד שאחרים נעים לסירוגין באופן שווה בין ההתקפים.
במהלך התקף מאניה, אדם עלול להפסיק באופן אימפולסיבי את עבודתו, לחייב סכומי עתק בכרטיסי אשראי, או להרגיש ערני גם אם ישן שעתיים בלבד. במהלך התקף של דיכאון, אותו אדם עלול להיות עייף מכדי לקום מהמיטה ולהתמלא בתחושות שנאה עצמית וחוסר תקווה על היותו מובטל ושקוע בחובות.
בשלב המאני של הפרעה דו קוטבית, תחושות האנרגיה מתגברות. החולים ישנים מעט מאוד ופעילים באופן היפראקטיבי. הם עשויים אף לחוש כאילו הם כל יכולים, בלתי מנוצחים או שנועדו לגדולות. לעיתים קרובות, הם מתנהגים בפזיזות ועלולים להשתמש בחסכונות לשם הימורים, לעסוק בפעילות מינית בלתי הולמת, להיקלע למריבות אגרסיביות, להשתלח באנשים אשר אינם משתפים עימם פעולה ולהאשים כל אדם שמותח ביקורת על התנהגותם. מספר חולים סובלים אף מהזיות ומתחילים לשמוע קולות.
התסמינים הנפוצים של המאניה כוללים:
- תחושה יוצאת דופן של התרוממות רוח ואופטימיות, או עצבנות יתר
- אמונות גרנדיוזיות לגבי יכולות האדם או סמכויותיו
- שינה מועטה, אך תחושה אנרגטית מוגברת
- דיבור מהיר מאוד ולא מובן
- האצה במחשבות, וקפיצה מהירה מרעיון אחד למשנהו
- הסחת דעת, חוסר יכולת להתרכז
- שיפוט לקוי ואימפולסיביות
- פעילות פזיזה מבלי להתחשב בהשלכות
- מחשבות שווא והזיות, במקרים חמורים.
סימנים ותסמינים של דיכאון דו קוטבי
דיכאון דו קוטבי כרוך בסבירות גבוהה יותר לעצבנות, תחושות אשמה, מצבי רוח בלתי צפויים ותחושות חוסר מנוחה. אנשים הסובלים מתסמינים אלו של ההפרעה נוטים אף לנוע ולדבר לאט, לישון הרבה ולעלות במשקל. בנוסף, הם נוטים לפתח דיכאון פסיכוטי, מצב בו הם מאבדים קשר עם המציאות ופוגעים בעיקר בעבודתם ובתפקודם החברתי.
התסמינים הנפוצים של דיכאון דו קוטבי כוללים:
- תחושת חוסר תקווה, עצב או ריק
- נרגנות
- חוסר יכולת לחוות הנאה
- עייפות או אבדן אנרגיה
- עצלנות פיזית ונפשית
- שינויים במשקל ובתיאבון
- בעיות שינה
- בעיות ריכוז וזיכרון
- תחושות חוסר ערך או אשמה
- מחשבות על מוות והתאבדות.
סימנים ותסמינים של התקפים מעורבים
התקפים מעורבים של הפרעה דו קוטבית כוללים תסמיני מאניה או היפומאניה ודיכאון. התסמינים השכיחים כוללים דיכאון בשילוב עם מחשבות אי שקט, עצבנות, חרדה, נדודי שינה, הסחות דעת, ופעילות יתר. זהו שילוב של אנרגיה גבוהה ומצב רוח ירוד אשר גורם לסיכון גבוה במיוחד להתאבדות.
אבחון של הפרעה דו קוטבית
על מנת לאבחן הפרעה דו קוטבית, הרופא יבצע בדיקות מעבדה הכוללות:
- ספירת דם מלאה
- שקיעת דם
- רמות סוכר בצום
- ריכוז הסידן בסרום
- רמות חלבון בסרום
- בדיקות בלוטת התריס
בנוסף, מתבצעות בדיקות מעבדה אחרות, הכוללות: רמות נחושת בשתן, בדיקות איידס או מחלות מין.
טיפול בהפרעה דו קוטבית
יש לקבל טיפול מיד עם הופעת התסמינים להפרעה דו קוטבית. התעלמות מהבעיה לא תעלים אותה. למעשה, כמעט ודאי שהמצב ילך ויחמיר. אם אדם מסרב לקבל טיפול, כי הוא אוהב את האופן בו הוא מרגיש כשהוא במאניה, עליו לזכור את המחיר אותו הוא משלם בהתקפי הדיכאון. למידע מורחב על הטיפול במאניה דיפרסיה לחצו
יסודות הטיפול במאניה דיפרסיה
הפרעה דו קוטבית דורשת טיפול ארוך טווח. זוהי מחלה כרונית והתקפית. חשוב להמשיך בטיפול גם כאשר החולה מרגיש טוב יותר. רוב האנשים עם ההפרעה צורכים תרופות על מנת למנוע התקפים חדשים.
נדרש יותר מטיפול תרופתי על מנת לשלוט באופן מלא על תסמיני ההפרעה. שיטת הטיפול היעילה ביותר כוללת שילוב של טיפול תרופתי, טיפול פסיכיאטרי, שינויים באורח החיים ותמיכה חברתית. מומלץ לעבוד עם פסיכיאטר מנוסה. מטעמי בטיחות, טיפול תרופתי צריך להיות תחת פיקוח הדוק. פסיכיאטר מיומן יכול לסייע בניווט בנפתולי המחלה.
סיוע עצמי להפרעה דו קוטבית
ההתמודדות עם הפרעה דו קוטבית אינה קלה, אך אין להניח למחלה לשלוט על החיים. על מנת להתמודד בהצלחה עם ההפרעה, יש לבצע בחירות חכמות. סגנון החיים והרגלי היומיום הם בעלי השפעה משמעותית על מצב הרוח. הדרכים לסיוע עצמי הם:
למידה – יש ללמוד ככל הניתן על ההפרעה על מנת לסייע באופן יעיל להתאוששות.
שמירה על המתח – יש להימנע ממצבי מתח גבוה, לשמור על איזון בין העבודה לחיים בריאים, ולנסות טכניקות הרפיה דוגמת מדיטציה, יוגה או נשימות עמוקות.
תמיכה – חשוב לקבל עזרה ועידוד. מומלץ להצטרף לקבוצת תמיכה.
בחירות בריאות – שינה בריאה, אכילה נכונה ופעילות גופנית עשויים לסייע בייצוב מצב הרוח.
פיקוח על מצב הרוח – יש לעקוב אחר התסמינים ולצפות לסימנים לכך שמצב הרוח המתנדנד יצא מכלל שליטה, כך שניתן יהיה לעצור את הבעיה לפני שהיא מתחילה.
>
