כשמדברים על תמותה, בהקשר של טיסות, רוב האנשים מעלים לנגד עיניהם אסונות ענק – דוגמת התרסקויות מטוס – שלמרבה השמחה אינן נפוצות יתר על המידה. בשנים האחרונות עלתה מודעות לתסמונת שהתגלתה כבר לפני כמה עשורים, המכונה "תסמונת מחלקת התיירים". 
ההערכות הן שבשנים האחרונות נפטרו מאות אנשים כתוצאה מהתסמונת, כאשר בחלק מהמקרים נוצר עימות של ממש עם חברות התעופה שהתנגדו להצגת הקשר בין הטיסות הארוכות לבין הסיכונים הבריאותיים המזוהים עם התסמונת. אז איך טיסות ארוכות עלולות להרוג אתכם? ומה עושים כדי למנוע אסונות מהסוג הזה?
החשש: קרישי דם ברגליים
תסמונת מחלקת התיירים מתייחסת לסיכון לסבול מקרישי דם ברגליים – כלומר ללקות בפקקת ורידים עמוקה – במהלך טיסה ארוכה. החשש העיקרי הוא שקרישי הדם ייסחפו לאיברים חיוניים דוגמת הלב או המוח, יגרמו להם לנזקים חמורים ואף יהפכו את סכנת המוות במהלך הטיסה למוחשית.
שימו לב שלא מדובר כאן רק בנזקים הנגרמים במהלך הטיסה, אלא גם לאחריה. הנתונים מצביעים על כך שמבין 4,500 נוסעים, אחד מהם ילקה בתסמונת מחלקת התיירים תוך פרק זמן של עד שמונה שבועות ממועד הטיסה. בסך הכל, כעשירית מבין הטסים בטיסה ארוכה עלולים לסבול ממידה זו או אחרת של פקקת ורידים.
חשוב להדגיש כי הרמיזה למחלקת תיירים היא בעיקרה סמלית ומתייחסת לתנאי הצפיפות המאפיינים את המטוסים כיום. אם מוסיפים לכך ישיבה ללא תנועה, במהלך טיסה ארוכה, מבינים את הבעיה. קרישי דם הרי נוצרים פעמים רבות במצבים בהם אין זרימה מספקת של דם לאזורי הגוף (תרחישים אחרים הם התייבשות או גורמים אישיים אחרים).
פעמים רבות האנשים הסובלים מקריש הדם לא היו מודעים לנטייה שלהם לפתח אותו, גם אם מצב בו יש לבעיה יסוד משפחתי הוא שכיח.
יש בהמשך לכך כמה קבוצות סיכון לסבול מהתסמונת, לרבות אנשים שעברו בעברם אירוע קרישת דם, נשים בטיפולים הורמונליים או הנוטלות גלולות למניעת הריון, מבוגרים, אנשים הסובלים מאי ספיקת לב, הסובלים מהשמנת יתר, אנשים שעברו ניתוח או שבר בפרק הזמן שלפני הטיסה ועוד.
כך מקטינים את הסיכון לקרישי דם
תסמונת מחלקת התיירים, קטלנית ככל שתהיה, לא אמורה להביא לכך שתוותרו על החלום לגלות את העולם. תחת זאת, יש כמה פעולות די בסיסיות שצריכות להילקח בחשבון מכיוון שהן מקטינות משמעותית את הסבירות לסבול מקרישי הדם הפתאומיים. לטיסה ארוכה מומלץ להתכונן עם ביגוד שאינו צמוד מדי, מה שיקל על זרימת הדם בגוף, כשגרביים אלסטיות מומלצות בהחלט.
רצוי להפעיל את הרגליים בתדירות גבוהה יחסית, עם הליכה ברחבי המטוס, חילוץ עצמות וכדומה. מומלץ לשנות תנוחת ישיבה מדי פעם ולהימנע מישיבה של רגל על רגל. חשוב לשתות מספיק מים ולהימנע מאלכוהול ומעישון בשעות שלפני הטיסה. קיימים כיום מכשירים שמטרתם היא להגביר את זרימת הדם לגפיים התחתונות, דוגמת מכשיר סקאיי ווקר.
תנאי הטיסה עשויים להשפיע אף הם. טיסות שאורכות מעל חמש שעות הן המסוכנות יותר, מהבחינה הזו, וכך גם טיסות קצרות הנעשות סמוך אחת לשנייה. מבחינת מיקום הישיבה, נראה שהסיכון העיקרי קיים אצל אנשים שיושבים בצמוד לחלון – ולו מכיוון שהם נוטים פחות לקום ולהסתובב עקב חוסר הנוחות הכרוך בך. זו הסיבה שכדאי שאנשים בקבוצת הסיכון המוגבר לבעיה ישבו בסמוך למעברים.
>
