הפרעות נפשיות אינן נחלתם הבלעדית של מבוגרים: הפרעות רבות מאובחנות כבר בגיל ההתבגרות וישנן הפרעות נפשיות ספציפיות לילדים.
בשנות ה-60 נכנסו לשימוש התרופות היעילות הראשונות נגד סכיזופרניה, מה שהביא לשחרור של מאות אלפי בני אדם מבתי החולים הפסיכיאטריים, ומאז ועד היום הגישה הפסיכיאטרית נותרה הקונצנזוס בתחום בריאות הנפש.
תרופות פסיכיאטריות לילדים, הן פתרון זול יחסית לטיפולים פסיכולוגיים ממושכים, ועדיין, שוק התרופות מגלגל מיליארדי דולרים כל שנה ועומדים מאחוריו אינטרסים כלכליים לא פחות מאינטרסים רפואיים. התרופות הפסיכיאטריות, שפעם היוו מקור לבושה או להסתרה, הן היום תרופות לגיטימיות שידוענים רבים חושפים את השימוש בהן.
לא פלא אם כך ש- 20 מליון ילדים ומתבגרים ברחבי העולם נוטלים תרופות פסיכיאטריות שונות באופן קבוע או תקופתי. נטילת תרופות אלה ע"י ילדים דורשת זהירות רבה כיוון שעוד לא הסתיימה התפתחותם הגופנית, השכלית והנפשית ולכן גם חברות התרופות מגבות את עצמן ומפרסמות אזהרות על גבי התרופות. אבל האם זה מספיק?
תופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות
לרבות מהתרופות הפסיכיאטריות ישנן תופעות לוואי המלוות את נטילתן, ובראשן ההתמכרות הגופנית: התרופות גורמות לתלות שמתבטאת בקושי להפסיק ליטול את התרופה. לגבי תרופות אלה הגמילה צריכה להיות הדרגתית ומבוקרת על ידי רופא.
תופעות לוואי נוספות הן הגברת החרדה, הזיות, תוקפנות ועוינות, נטיות אובדניות ואפילו מקרי מוות. במקרים כאלה, אם יוכח שהפסיכיאטר רשם תרופה באופן לא סביר, ניתן לתבוע אותו על רשלנות.
תרופות פסיכיאטריות נפוצות
ריטלין, קונצרטה ותרופות מרץ אחרות הפכו לפופולריות ביותר בשנים האחרונות, עם העליה באבחון הפרעות קשב וריכוז. ועדת האו"ם פרסמה כבר לפני 5 שנים אזהרה לגבי רישום יתר של תרופות ממריצות, אך נראה כי השימוש בהן רק עולה עם השנים.
תרופה מסוג זה עלולה ליצור התמכרות אצל מי שלוקח אותה ללא צורך, אך היא לא יוצרת תגובה כזו אצל ילדים שסובלים באמת מהפרעות קשב וריכוז או ליקויי למידה. תופעות לוואי אחרות שעלולות להיות לתרופות המרץ הן דכאון, הפרעות שינה, פסיכוזה ואפילו בעיות לב.
לאחרונה ניתן רשיון לרופאי משפחה ואחרים לרשום ריטלין וצריך להביא בחשבון שבנטילת ריטלין ללא אבחון של איש מקצוע בתחום ישנו סיכון להתמכרות. תרופות מעכבות סרוטונין- SSRI – רבים מהילדים שנטלו אוטתה דווחו על הזיות, תחושת תוקפנות ודחף לאלימות.
כמו כן ישנן גם תרופות האנטי דכאוניות שההשלכות שלהן הן נטיות אובדניות אצל ילדים. גמילה, אגב, מתרופות נגד דכאון צריכה להיות הדרגתית כיוון שהתרופות יוצרות התמכרות גופנית.
לקחת או לא לקחת?
מה שחשוב בנוגע לנטילת תרופות הוא לעולם לא לקחת תרופות פסיכיאטריות על דעת עצמנו ולהתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי כל שינוי במינון וכמובן לגבי הפסקת הטיפול. קביעה זו נכונה עבור ילדים ומבוגרים כאחד, אך כאמור אצל ילדים הבקרה והפיקוח חשובים שבעתיים.
כדאי לפנות לפסיכיאטר המומחה בילדים- ישנם מומחים לילדים, מומחים לנוער או לשניהם. הפסיכיאטר לא אמור לרשום תרופות באופן אוטומטי אלא לערוך אבחון מקיף של מצבו הפיזי והנפשי של הילד, לבדוק את ההסטוריה המשפחתית ואת הסימפטומים השונים.
אם נקבע טיפול בתרופות פסיכיאטריות הרופא אמור לבצע מעקב בפרקי זמן קבועים כדי לבדוק שלא מופיעות תופעות לוואי. בנוסף, הפסיכיאטר יכול להמליץ על טיפול פסיכולוגי, טיפול בהבעה ויצירה, ריפוי בעיסוק או כל טיפול רגשי אחר במקביל לטיפול התרופתי. לרוב שילוב של טיפול רגשי ותרופתי נחשב כיעיל ביותר.
>
