אפילפסיה (מחלת הנפילה)

אפילפסיה (כפיון בעברית), המכונה גם מחלת הנפילה, היא שם כולל להתקפים אפילפטיים שונים הנובעים כתוצאה מפעילות חשמלית מוגברת במוח. לרוב המחלה מתפרצת כבר בילדות או לאחר גיל 65, אולם היא יכולה להתפרץ בכל הגילאים. ישנם חולים הסובלים מההתקפים רק בילדותם. בכדי להגדיר אדם כסובל מאפילפסיה עליו לחוות לפחות שני התקפים.

אפילפסיה היא מחלה נפוצה ושכיחותה באוכלוסיה היא בין 0.5% ל- 1%. ישנם טריגרים שונים העלולים לגרום להתקפים להתפרץ כגון הבהובי אור, מחסור בשינה, נשימת יתר ועוד.

הגורמים למחלה

ישנן מגוון סיבות היכולות לגרום למחלה כגון: מחלות זיהומיות כמו דלקת קרום המוח, ניתוח במוח, גידול במוח, מומים מולדים או זיהומים במערכת העצבים המרכזית, פציעות ראש, שבץ מוחי, סמים וגורמים תורשתיים.

אבחון אפילפסיה

• בדיקת EEG – רישום האותות החשמליים במוח באמצעות הצמדת אלקטרודות לחולה.
• ניטור וידיאו EEG – בנוסף לבדיקת ה-EEG הרגילה מתעדים את התנהגות החולה במצלמה.
• בדיקות הדמיה מוחית כגון MRI ו-CT.

סוגי התקפים

ישנם מספר סוגים של התקפי אפילפסיה המחולקים לשתי קבוצות: התקפים חלקיים (מוקדיים) או התקפים כלליים. התקפים חלקיים נובעים מהתפרצות של אותות חשמליים בחלק ספציפי של המוח, ואילו בהתקפים כלליים ההתפרצות מתרחשת בכל חלקי המוח. לעיתים ההתפרצות מתחילה בחלק אחד ומתפשטת לשאר חלקי המוח.

התקפים כלליים שכיחים:

• טוני קלוני (גרנד מל) – זהו סוג ההתקף החריף ביותר. התקף זה מורכב משני שלבים ונמשך כשתיים-שלוש דקות. בשלב הראשון (טוני) החולה מאבד את הכרתו, גופו נמתח, פיו נסגר בחוזקה והוא עלול ליפול. בשלב השני (קלוני) הגוף מתכווץ ומתעוות וייתכנו נשיכת הלשון, הוצאת קצף מהפה ובריחת שתן.
• ניתוק (פטיט מל) – בהתקף זה החולה מתנתק לפתע מסביבתו ובוהה בחלל הריק למשך 10-30 שניות.
• מיוקלונוס – התקף המאופיין בתנועות קצרות, חדות ובלתי רצוניות הנמשכות שבריר שנייה, אך החולה אינו מאבד את הכרתו.
• התקפים כלליים פחות נפוצים הם התקפים א-טוניים, קלוניים וטוניים.

התקפים חלקיים:

• התקף חלקי פשוט – יכול לבוא לידי ביטוי כהרגשה משונה בלבד או שינוי בתחושות, לעיתים יופיע רעד באחת הגפיים. בכל מקרה החולה אינו מאבד את הכרתו.
• התקף חלקי מורכב (פסיכומוטורי) – התקף זה נפוץ יותר ובמהלכו מצב ההכרה והתודעה של החולה נפגע. הוא עלול לאבד את הזיכרון (אמנזיה), לבהות בחלל, לא לתקשר עם סביבתו ולעשות תנועות פשוטות בלתי רצוניות כמו מציצה, ליקוק, חיכוך ידיים וכדומה.

מה לעשות בזמן התקף?

בזמן התקף לאדם החולה אין שליטה על מעשיו, ולעיתים הוא אף מאבד את הכרתו. על האנשים הנמצאים מסביבו להשגיח שהוא לא ייחבל בגופו מחפצים חדים, ומוטב להשכיבו על מצע רך כשהוא שוכב על צידו. אין לנסות להגביל את תנועותיו או לבצע החייאה. אם ההתקף נמשך למעלה מחמש דקות יש להזעיק עזרה רפואית.

אם אתם רוצים לדעת יותר מה לעשות בזמן התקף אפליפסיה, תוכלו לקרוא בעיון במאמר זה.

אופן הטיפול

על פי רוב, הטיפול באפילפסיה נעשה באמצעות תרופות שמטרתן למנוע את ההתקפים או לצמצם את תדירותם. ישנם סוגים רבים של תרופות המותאמים באופן אישי לכל חולה בהתאם לסוג האפילפסיה שלו ובהתחשב בנתונים נוספים (כמו היריון).

רוב החולים מפיקים תועלת רבה מהתרופות, אולם ישנם כאלה שהתרופות אינן משפיעות עליהם ולא ניתן למנוע את ההתקפים שלהם. חולים אלו יכולים לפנות לטיפול ניתוחי, זאת בתנאי שניתן לאתר במדויק את המוקד האפילפטי (האזור במוח בו מתרחש הליקוי בפעילות החשמלית) ושהניתוח לא יגרום נזק לפעילות התקינה במוח. דרכי טיפול נוספות הן דיאטה מיוחדת וגירוי חשמלי של עצב הואגוס באמצעות השתלת קוצב.

ראו גם:
נוכחות בני משפחה בזמן החייאה – כדאי או לא כדאי?

>