חירשות היא הפרעה המשפיעה על יכולת השמיעה. היא כוללת חוסר יכולת לשמוע באופן מלא, ונכללת בקטגוריית מוגבלות.
אנשים בעלי שמיעה מוגבלת משתייכים לקטגוריית ליקויי שמיעה. אנשים החווים שמיעה מוגבלת מאוד חווים אף ליקויי תקשורת.
אנשים חרשים מתקשרים באמצעות שפת הסימנים, קריאת שפתיים, תקשורת כתובה, תקשורת סימנים, שפה אוראלית או שילוב של כל השיטות האלו בהתאם ליכולת הייחודית ולהעדפות האישיות.
הגורמים לחירשות
חירשות יכולה להיגרם באמצעות המצבים הבאים:
- תורשה. קשר גנטי נמצא כגורם לחירשות
- מחלה קשה בילדות כגון אדמת, חצבת, דלקת קרום המוח או דלקת עמוד השדרה
- מחלות האם טרם הלידה
- חשיפה לרעש חזק לטווח הארוך או חשיפה לרעש קיצוני פתאומי
- שימוש בסמים במהלך ההיריון
- פציעה פיזית הגורמת נזק למוח, לראש או לאוזן
- אובדן שמיעה הקשור לגיל.
חירשות מולדת עשויה או שאינה עשויה להיות גנטית. לדוגמה, היא יכולה להיגרם באמצעות מחלה גנטית, או להתרחש בשל מחלת אדמת אליה נחשפה האם במהלך ההיריון.
מהם התסמינים?
התסמינים משתנים מאדם לאדם בהתאם למצב הפיזי, הנפשי, הקשרים גנטיים וגורמים סביבתיים. התסמינים הנפוצים הם:
תסמינים לליקויי שמיעה בתינוקות ובילדים
בקרב תינוקות וילדים, ובגילאים צעירים מאוד ניתן להבחין במספר תסמינים אשר מעלים את החשד לליקוי שמיעה.
בגילאי חצי שנה עד שנה – אם התינוק אינו מפנה את הראש לעבר מקור הקול הסמוך אליו, אם הוא משמיע קולות ספורים בלבד, חדל ממלמולים, ואינו מגיב אל הדובר כאשר זה אינו נמצא ממש מולו.
עד גיל חצי שנה – אם התינוק אינו ממצמץ ואינו נבהל בעת השמעת רעש פתאומי וחזק דוגמת נפילת חפץ כבד או טריקת דלת.
בגילאי שנה עד שנתיים – אם התינוק אינו מפתח יכולת דיבור ושפה בהתאם לגילו, אינו מבטא את המילים הראשונות ובהמשך אינו מסוגל לחבר משפטים קצרים.
בגילאי ילדות בוגרים יותר – ניתן לחשוד בשמיעה לקויה אם ילדים מגיבים לעיתים קרובות בשאלה: מה? או שהם מגבירים באופן משמעותי את עוצמת הקול במכשירי המדיה.
תסמינים לליקויי שמיעה במבוגרים
תסמיני ליקויי שמיעה בקרב מבוגרים מתפתחים באופן הדרגתי. תחילה נפגעת היכולת לשמוע תדרים גבוהים, והאדם חווה קושי בהבנת דיבור.
ניתן לחשוד בליקויי שמיעה אצל מבוגר אם הוא מבקש מהדובר לשוב על דבריו שוב ושוב. אם הוא מתעייף במהירות משיחות, כתוצאה מההכרח לשמור על ריכוז גבוה, אם הוא מגביר באופן משמעותי את עוצמת מכשירי המדיה ואם הוא מתקשה לשוחח בטלפון.
אבחון של חירשות
האבחון מבוצע באמצעות בדיקת שמיעה המורכבת משני שלבים. בשלב הראשון מונחות על אוזני הנבדק אוזניות המשמיעות סדרת צלילים בתדר ובעוצמה משתנים, והנבדק מתבקש לציין מתי הוא שומע צליל מסוים, גם אם חלש ביותר.
הבדיקה מבוצעת בנפרד על כל אוזן ונועדה לאתר קיום בעיות שמיעה. אם מאובחנת בעיה, יש לברר את המקור, אם הוא נובע מבעיה תחושתית עצבית, או שהוא נובע מהפרעה במסלול ההולכה של גלי הקול.
אבחנה זו מתבצעת באמצעות בדיקת שמיעה נוספת אשר במהלכה שידור הצליל מבוצע ממכשיר המונח על העצם מאחורי האוזן. באופן זה עוקפים גלי הקול את מסלול ההולכה של הקול דרך האוזן התיכונה והאוזן החיצונית, ומועברים באופן ישיר אל האוזן הפנימית דרך הגולגולת.
אם מתברר כי הולכת העצם היא תקינה, ניתן להסיק כי הליקוי בשמיעה נובע מהפרעה בהולכת האוויר, אם מתברר כי הולכת העצם אינה תקינה, ניתן להסיק כי מדובר בבעיה תחושתית עצבית. יחד עם זאת, לעיתים תתגלה אבחנה לבעיה משולבת של פגיעה עצבית והולכת אוויר.
דרכים לטיפול בחירשות
הטיפול נקבע באופן אישי בהתאם לגורמים לחירשות. כך למשל, אם החירשות נגרמת בשל עודף שעווה באוזן החיצונית, ניתן לטפטף טיפות שומן הממיסות את השעווה. אפשרות נוספת היא לעבור ניקוי אוזן אצל רופא אף אוזן גרון. אם החירשות נגרמת בשל דלקת, ניתן לפתור אותה באמצעות טיפול תרופתי.
פגיעות בעצב השמע אינן ניתנות לטיפול, ואם הן גורמות לחירשות מוחלטת, זוהי נכות נטולת פתרון מושלם. במקרה זה, לומד המטופל לתקשר עם סביבתו. הוא יכול להכשיר את עצמו לקרוא תנועות שפתיים, ללמוד את שפת הסימנים, להסתייע בטלפונים חכמים ולרכוש כל שיטה שתסייע לו לתקשר עם הסביבה מתוך עולם דומם.
אם החירשות אינה מוחלטת, מכשירי שמיעה מסייעים למצב. ניתן להשיג היום מכשירי שמיעה זעירים בהם כמעט ולא ניתן להבחין.
>
