ציפרלקס – אופן השימוש ותופעות לוואי

ציפרלקס הינה תרופה נפוצה ביותר, המשמשת לטיפול בדיכאון ובבעיות נפשיות נוספות. היא שייכת לקטגוריית התרופות המעלות  את רמת הסרטונין במערכת העצבים המרכזית.

סרטונין הינו חומר המקשר בין תאי עצבים במוח ופועל במרכזים אשר אחראים על מצב הרוח וההתנהגות. מחקרים פיזיולוגים רבים אשר חיפשו את הסיבה הביולוגית לדיכאון, מצאו כי כאשר אדם סובל מבעיה זו קיימת ירידה ברמת הסרטונין במערכת העצבים.

תרופות השייכות למשפחת ה- SSRI (selective serotonin reuptake inhibitors) , גורמות לכך כי הסרטונין הנמצא במוח יקשר בין תאי העצבים לאורך זמן רב יותר ועל ידי כך יוכל לגרום לשיפור מצב הרוח של המטופל. תרופות נוספות מאותה משפחה כוללות רסיטל , סרוקסט פלוטין ואת התרופה המפורסמת ביותר מקטגוריה זו, הפרוזאק.

מתי מומלץ להשתמש בציפרלקס?

ראשית, חשוב לציין כי השימוש בציפרלקס מותנה בחוות דעת, אבחון מקצועי וכמובן מרשם רופא. התרופה מיועדת לשימוש במספר מצבים המוגדרים כהפרעות ומחלות נפש:

• דיכאון – המונח דיכאון, מתאר מצב נפשי בו קיימת ירידה במצב הרוח ממצב קודם, המלווה בתסמינים נפשיים וגופניים נוספים.  דיכאון בגיל ההתבגרות היא תופעה נפוצה.
  קיימות דרגות וקטגוריות שונות של דיכאון, החל מדיכאון קל ודיסתימיה ( ירידה כרונית קלה במצב הרוח) ולדיכאון קליני קשה אשר לעיתים מלווה במחשבות וניסיונות אובדניים. ניתן להשתמש בציפרלקס לצורך טיפול בדרגות החומרה השונות של הדיכאון.
• הפרעות חרדה –  חרדה הינה פחד עצום המלווה בתחושות פיזיות מעיקות כתוצאה מחשיפה לגורם אשר במצב אחר אינו אמור להוביל לפחד או חרדה. הפרעות חרדה למיניהן, נגרמות כפי הנראה מחוסר איזון ברמת הסרטונין והאדרנלין במערכת העצבים.
• הפרעה טורדנית-כפייתית – מצב הגורם למחשבות טורדניות המובילות לחרדה רבה במטופל, לצורך הפחתת החרדה מבצע המטופל התנהגויות מסוימות אשר עם הזמן הופכות לכפייתיות.
  לדוגמא, מחשבות חוזרות על חיידקים ולכלוך יובילו לשטיפת ידיים ורחצה כפייתית. כיום, ידוע כי המרכיב הביולוגי העיקרי של מחלה זו הוא ירידה בסרטונין במרכזים מסוימים במוח.
• הפרעה פוסט-טראומטית – נגרמת כתוצאה מטראומה קשה (מלחמה, תאונות דרכים ועוד), הגורמת חרדה ופלאשבקים חוזרים של המאורע לחולה.
• הפרעות אכילה –  בולימיה ואנורקסיה נרבוזה.

כיצד ניתנת התרופה?

התרופה ניתנת בכדורים אשר המינון שלהם נע בין 20-60 מיליגרם ליום. לרוב, יחל הטיפול בכ-20 מיליגרם ליום ובהתאם למצב המטופל יוחלט על העלאת מינון במשך הזמן. העלאת המינון נעשית בצורה מבוקרת לפחות לאחר שבוע של טיפול.

מרבית המטופלים מרגישים שיפור משמעותי במצב הרוח במינון של עד כ-40 מ"ג ליום. המינון לצורך טיפול בהפרעות חרדה מעט נמוך יותר ונע בין 20-30 מיליגרם ליום. חשוב לציין כי שיפור משמעותי במצב הרוח לוקח זמן, ובכדי לראות את השיפור המיטבי במצב המטופל, יש צורך להמתין לרוב בין ארבעה לשישה שבועות.

תופעות לוואי אפשריות

• נדודי שינה – למעלה מ-15% מהמטופלים בציפרלקס, סובלים מבעיה זו.
• בחילות ופה יבש – תופעות לוואי נפוצות נוספות.
• רעד בידיים, חרדה, סחרחורת וכאבי ראש – תופעות אלו עלולות לקרות בתחילת הטיפול בציפרלקס. במרבית החולים תופעות אלו נעלמות לאחר מספר שבועות , אך בחלק מן המקרים  ממשיכה הבעיה אלו ולעיתים דורשת שינוי בסוג התרופה.
• ירידה בתפקוד המיני – בגברים תתבטא בעיה זו, בירידה ביכולת שפיכת הזרע ( לעתים נעשה שימוש בציפרקלס לטיפול בשפיכה מוקדמת) ובנשים עלולה להיות ירידה בחשק המיני. בחלק מן המקרים הפחתת המינון תפתור בעיה זו.
• ירידה בלחץ הדם ועלייה בדופק המנוחה.
• קיימות אינטראקציות רבות בין ציפרלקס לבין תרופות אחרות. הרשימה ארוכה ולכן מומלץ וחשוב ליידע את הרופא המטפל על לקיחת כל תרופה במקביל לציפרלקס.

>