שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר)

שלבקת חוגרת, או הרפס זוסטר (herpes Zoster) גורמת נזק למערכת העצבים, והיא מוגדרת כדלקת נגיפית של העצב. למרות שהיא נגרמת מנגיף אשר עשוי לגרום גם לאבעבועות רוח או הרפס, היא אינה מוגבלת רק למחלה עורית, אלא פוגעת בעצבים העמוקים יותר, ולכן גורמת לכאבים חזקים, שמשפיעים מאוד על דרך ההתמודדות והטיפול.

שכיחות המחלה אינה כה גדולה, ורק כ-20% מהאנשים אשר חלו באבעבועות רוח, יחלו גם בשלבקת חוגרת, כאשר בדרך כלל החולים יהיו מעל גיל 50. לרוב, חולים אלו יטופלו במסגרת ביתית ולא יזדקקו לאשפוז.

החשש העיקרי מפני שלבקת חוגרת, הוא מתופעות לוואי וסיבוכים נלווים. סיבוך חמור עלול להיות כאב ממושך, גם לאחר היעלמות המחלה, אף למשך חודשים או שנים. סיבוך אחר עלול לערב זיהום של השלפוחיות, אשר בדרגתו הקלה יעכב או ימנע את הריפוי המושלם של הגלדים, ובדרגה חמורה יותר עלול להתפשט לזיהום כללי בגוף.

המחלה מדבקת אנשים אשר לא באו במגע או נדבקו באבעבועות רוח, כמו ילדים או חולים בעלי מערכת חיסונית ירודה. כאשר נגרמת הדבקה, האנשים יחלו באבעבועות רוח ולא בשלבקת חוגרת.

הגורמים והתסמינים של שלבקת חוגרת

שלבקת חוגרת נגרמת מנגיף אשר אחראי גם על התפתחות מחלת אבעבועות רוח וגם על הרפס, הנקרא וריצלה זוסטר (varicella-zoster). הנגיף נשאר במצב פאסיבי בגופי העצב בגוף, לאחר שהגוף פיתח נוגדנים למחלת האבעבועות, ומתפרץ במצב של ירידה מסוימת במערכת החיסונית.

ירידה זו יכולה לקרות לאחר מחלה ממושכת אחרת, מחלות כרוניות אשר דורשות מהגוף אנרגיית ריפוי גדולה (כמו למשל סרטן) או לאחר טיפול ממושך בסטרואידים. לא ידועה הסיבה בגינה מתפרץ הנגיף, מעבר לחולשה זמנית של הגוף. לכן, למעשה יחלו בשלבקת חוגרת רק מי שחלה בעבר באבעבועות רוח.

תסמיניה של השלבקת הם כאבים עצביים חזקים מאוד המתבטאים בעקצוצים או צריבה, אשר יכולים להקדים את ההסתמנות הוויזואלית הנראית כשלפוחיות בצורת חגורה. הנגעים האופייניים יופיעו לרוב בגב, בעכוזים, בפנים ובזרועות. באופן קיצוני וחריג, השלפוחיות עלולות לערב גם עיניים. לפעמים ירגיש המטופל ברגישות כלשהי בצד אחד או באיבר אחד בגוף, כאבי ראש או חום.

השלפוחיות מזכירות בצורתן את השלפוחיות של אבעבועות רוח, הן מלאות בנוזל צלול, שלאחר מכן הופך למוגלה וגלד. מרגע הופעת השלפוחיות ועד היעלמותן יעברו כשבועיים עד שלושה שבועות, בעוד שהכאבים עלולים להישאר עוד לאורך זמן. רק במקרים קיצוניים, תיתכן הופעת כאבים אופייניים לשלבקת, ללא הופעת פריחה.

איך מאבחנים שלבקת חוגרת?

אבחון המחלה נעשה באמצעות סיפור קליני ומראה הנגעים. הכאב עליו החולה מתלונן יהיה בדרך כלל אופייני למחלה זו. מעבר לכך, יוכל הרופא לאבחן את הנגעים באמצעות ביופסיית עור שטחית או לקיחת תרבית.

במקרה הצורך יאבחן הרופא מחלות נוספות הנמצאות ברקע (כמו למשל חשש בהדבקה באיידס) או תרופות כרוניות שנלקחות, וישלח את המטופל לבדיקות דם נוספות וצילום חזה לשלילת מחלות נוספות.

כיצד מטפלים בשלבקת חוגרת?

הטיפול בשלבקת חוגרת חייב להיות מידי ודחוף מכיוון שהכאבים, על פי רוב, קשים מאד. כמו כן ישנו ניסיון למנוע תופעות לוואי חמורות יותר.

המחלה תטופל באמצעות תרופות משככות כאבים (אופיאדים). במקרים קיצוניים יינתנו תרופות אשר ניתנות בדרך כלל למצבי אפילפסיה (כפיון) או טיפול בסטרואידים. נגד הזיהום עצמו, תינתן למטופל אציקלוויר (acyclovir), שנמצאה יעילה מאד.

המחלה עשויה לחלוף לאחר שבועיים מיום התפרצותה, אך פעמים רבות היא נמשכת אף מעבר לכך. למניעת המחלה כליל, מחוסנים הילדים הקטנים כנגד אבעבועות רוח, בניסיון למנוע גם את התפרצות השלבקת החוגרת בגיל מאוחר יותר.

>