מחלת פיירוני מאופיינת בהיווצרות גופים סיביים על הפין, הגורמים להפרעה בתפקוד המיני ובזקפה. המחלה התגלתה במאה ה-16 והיא משפיעה באופן משמעותי על חיי המין בקרב גברים בגיל העמידה. במקרים רבים נדרשת התערבות כירורגית לצד טיפול תרופתי והדרכה על מנת לאפשר קיום יחסי מין תקינים.
מהי מחלת פיירוני?
בחלק מהמקרים המחלה אינה משפיעה על קיום יחסי מין, כך שגם אם היא נוכחת, הגבר אינו פונה לקבלת טיפול. במקרים מסוימים, ההכחשה מובילה להימנעות מדיווח. על פי הנתונים כשלושה אחוזים מהגברים סובלים מהבעיה, אך חוקרים מעריכים ששכיחותה גבוהה יותר.
למחלת פיירוני נלוות מחלות או תופעות כגון כוויצת דופיטרן, המתבטאת בכיווץ פתולוגי בגידי שרירי כף היד והשפעה על דרכי השתן והזקפה.
מאפייני מחלת פיירוני
המחלה מתבטאת בשני שלבים:
השלב הפעיל – בו מתעוררת תגובה דלקתית הגורמת לכאבים בזמן הזקפה ולעקמת המחמירה באופן אטי, וכן תיתכן ירידה בנוקשות הזקפה, אורך השלב כשנה עד 18 חודשים.
בשלב השני – תהליך העיוות מתייצב, הדלקת והכאבים שוככים, ונוצר גוף סיבי בשל הקרוי ליפת. לרוב התוצאה היא עקמת גבית, היצרות הפין וקיצורו בזמן הזקפה.
תופעות אלה מפריעות לחלק מהחולים לקיים יחסי מין תקינים, וחלקם אינם חווים שינוי או הפרעה בתפקוד הזקפה. הופעת המחלה מעוררת ירידה בביטחון העצמי וחשש להחמרתה בעתיד. גורמים אלה יוצרים פגיעה באיכות החיים, ההיבטים הנפשיים מקשים על התפקוד המיני בנוסף להיבט הפיזי של המחלה.
הגורמים – הסיבה להופעת המחלה אינו ברור לחלוטין והמחקר סביבה נמשך. מדענים משערים שכיפוף הפין במהלך קיום יחסי מין, מוביל לנזק ודימום בין שכבות הטוניקה, מה שגורם להתפתחות דלקת המתבטאת בגורמי גדילה, תאי דלקת ותגובה חומצית, היוצרים גופים סיביים בגב הפין.
תסמינים – כוללים כאב בזמן הזקפה, היווצרות גוש בפין, הופעת עקמת, קיצור הדרגתי של הפין, ופגיעה בנוקשות הזקפה וביכולת לשמרה. בחלק מהמקרים יתכן כאב אצל בת הזוג בזמן החדירה או חוסר יכולת לחדירה.
אבחון מחלת פיירוני
מלבד ההיבטים הפיזיים של המחלה, על הרופא המטפל לקחת בחשבון השפעות נפשיות כגון פחדים, השפעה על התפקוד המיני ופגיעה בזוגיות בגבריות. בעת האבחון, יש לברר את מהלך הופעת התסמינים ומשכם ובמקביל לבדוק גורמי סיכון לאין אונות.
שיקולים אלו קובעים את סוג הטיפול המתאים למקרה המסוים. האבחון כולל בדיקה גופנית כשהפין מתוח, ומישוש הגוש הסיבי הנוצר בעקבות הדלקת, ובדיקת אורך הפין כמדד לאורכו בעת הזקפה. הבדיקה תוכל להצביע האם מדובר בגוף סיבי פעיל ודלקתי או בגוף "בשל". הרופא משתמש באמצעי הדמיה על מנת להעריך האם קיים תהליך של הסתיידות בגוף הסיבי.
חלק חשוב מהטיפול: הדרכת המטופל, עידוד ותמיכה
במידה ונשללת אפשרות החמרת התופעה, יש להרגיע את החשש אצל המטופל וגם אצל בת הזוג. ההמלצה היא לשמר את חיי המין על אף המגבלה. המשך תפקוד קרוב לנורמלי משפר את תחושת המטופל ויחסו למחלה. הטיפול מותאם לשלב המחלה. בשלב הפעיל ניתן להשפיע על התסמינים, ובשלב מאוחר ניתן לתקן ולשחזר את יכולת התפקוד המיני. אם מדובר בשלב חמור, ניתן לקבוע טיפול תרופתי המאט את קצב התפתחות המחלה.
טיפול במקרים חמורים – כשעיוות משמעותי בפין נותר גם לאחר הטיפול, נבדקת אפשרות ניתוח. הטיפול התרופתי במקרים חמורים כולל הזרקות חומר פעיל לאזור הבעייתי, שימוש בסטרואידים וחומרים הנספגים מקומית באזור הפגוע, ושימוש בזרם חשמלי.
>
