צרידות היא מצב בו קיים שינוי בקול. השינוי יכול לכלול עייפות או חולשה בדיבור או שינוי בגובה הקול.
אנטומיה של מיתרי הקול
מיתרי הקול נמצאים בלוע באזור שנקרא הלרינקס. המיתרים עצמם מורכבים משרירים, סחוס, רקמת חיבור וריריות. המתירים מתוחים בין שני סחוסים בכל צד. מערכת העצבים והשרירים של האזור יכולים להניע את הסחוסים וכך גם את המיתרים. על ידי תנועות שונות תוך כדי מעבר אויר על פני המיתרים מופקים קולות.
הקולות גם עוברים בחלל הפה והאף ויכולים להשתנות למשל על ידי השפתיים או הלשון.
גורמים לצרידות
צרידות יכולה להיגרם מסיבה מבנית הקשורה במיתרים אך גם מסיבות פסיכולוגיות. חולים שהצרידות נמשכת אצלם מעל למספר שבועות צריכים לעבור הערכה מלאה על ידי רופא אף אוזן גרון. דבר זה חשוב בעיקר בחולים עם חשש לסרטן מיתרי הקול למשל במעשנים כבדים.
הסיבות לצרידות מתחלקות למספר קבוצות. הקבוצה הראשונה כוללת דלקת חריפה במיתרים. דלקת זו לרוב נגרמת עקב זיהום חיידקי ויכולה להתלוות למחלה בדרכי האויר העליונות. גם שימוש רב בקול כגון צעקות או שיעול יכולים לגרום לדלקת חריפה במיתרי הקול ולצרידות. מקרים אלה לרוב עוברים תוך מספר שבועות.
הקבוצה השנייה כוללת דלקת כרונית. קבוצה זו כוללת למשל חשיפה לחומרים מגרים כגון עשן. חומר מגרה נוסף הוא מיצי קיבה. במקרים של צרבת, יכולה לעלות חומצה מהקיבה למיתרי הקול ולגרום בהם לדלקת.
הקבוצה השלישית כוללת מחלות עצבים. מחלות אשר פוגעות בעצבים המפעילים את השרירים של מיתרי הקול יכולים לגרום לצרידות. קיימות מחלות רבות בקבוצה זו הכוללות שבץ, גידולים שפוגעים בעצבים של מיתרי הקול, פגיעה עיצבית על רקע חבלה למשל לצוואר ועוד.
הקבוצה הרביעית כוללת נגעים שפירים במיתרי הקול. כתוצאה מחשיפה קבועה לגורמים מגרים כמו עישון או חומצות קיבה יכולים להתפתח על מיתרי הקול נגעים כגון פוליפים. נגעים אלה מפריעים לתנועה התקינה של המיתרים ויכולים לגרום לצרידות.
הקבוצה החמישית כוללת גידולים ממאירים של מיתרי הקול. גידולים של מיתרי הקול לרוב נובעים מתאי הרירית של המיתרים. גורמי הסיכון העיקריים לסרטן המיתרים הם עישון ושתיית אלכוהול מרובה.
הקבוצה האחרונה כוללת צרידות מסיבות פסיכולוגיות.
אבחנה
השלב הראשון באבחנת הסיבה לצרידות כולל איפיון הצרידות על ידי שאלות של הרופא. חשוב לדעת את משך זמן הצרידות, גורמים המקלים או מחמירים אותה, סביבת העבודה של החולה, קיום גורמי סיכון כגון עישון, שתיית אלכוהול או עבודה המאמצת את הקול, רקע של צרבות ועוד.
השלב השני כולל בדיקה פיזיקאלית מקיפה בעיקר של הפה ודרכי הנשימה העליונות. בדיקה חשובה שיש לבצע בחולים שהתסמינים שלהם לא עוברים לאחר כשבועיים היא לרינגוסקופיה. בבדיקה זו מכניס הרופא, בדרך כלל מומחה לרפאות אף אוזן גרון, סיב אופטי עם פנס ומצלמה בקצה. את התמונה המתקבלת אפשר לראות על מסך בזמן אמת וכך יכול הרופא לראות את המיתרים ולזהות האם יש עליהן סימני דלקת, גידולים הפרעות בתנועה או בעיה אחרת.
כיצד מטפלים?
הטיפול בצרידות משתנה בהתאם לסיבה לצרידות. הטיפולים האפשרים כוללים מתן מנוחה למיתרי הקול על ידי המנעות מדיבור, המנעות מגורמים מגרים, טיפול תרופתי וכן ניתוחים שונים.
הטיפול בדלקת חריפה כולל בעיקר מנוחה במקרים של שימוש יתר בקול וכן טיפול באנטיביוטיקה במקרים של דלקת שנגרמת מזיהום חיידקי מוכח בלבד. טיפול בדלקת כרונית כולל המנעות מגורמים מגרים כגון עישון וכן טיפול מתאים בצרבת.
טיפול ניתוחי נשמר בדרך כלל למקרים של נגעים שפירים או ממאירים במיתרי הקול. בצרידות נוירולוגית יש לטפל בהתאם לגורם הספציפי לצרידות. מרכיב חשוב בטיפולים אלה כולל טיפול על ידי קלינאי תקשורת. במקרים של צרידות פסיכולוגית יש לטפל על ידי טיפול נפשי מתאים.
צרידות כמחלת מקצוע?
צרידות יכולה להוות מחלת מקצוע במידה וקיים קשר סיבתי בין הצרידות עצמה לבין העבודה – כלומר לרוב מורים ומי שנאלץ להשתמש בקולו במשך תקופה ממושכת ויכול להוכיח קשר בין הצרידות למצקוע יכול לקבל זכויות שונות מהמוסד לביטוח לאומי ו/או מפוליסת ביטוח פרטית.
>
