בלוטת התריס (thyroid gland) היא בלוטה גדולה הממוקמת בצוואר הקדמי, והאחראית על הפרשת הורמון התריס, אשר אחראי על הגברת תהליכי חילוף החומרים בתאי בגוף.
ההורמון המופרש באופן תקין מהבלוטה, נקלט במרבית התאים בגוף, ומזרז את תהליכי פעילות התא, כך שהפרשתו מהבלוטה יכולה להשפיע ולווסת את תצרוכת האנרגיה של התאים.
בלוטת התריס מווסתת על ידי בלוטת אחרת, שנקראית יותרת המוח (hypophysis), אשר מפרישה בעצמה הורמון מגרה תריס (TSH), ומעודדת על ידי כך את הפרשת הורמון התריס מהתירואיד. כאשר תפקוד התירואיד נפגע כתוצאה ממחלות שונות, הפרשת ההורמון משתנה וגורמת לפיכך לשינוי במצב המטבולי של התאים.
יתר פעילות של בלוטת התריס
יתר פעילות של בלוטת התריס באה לידי ביטוי בהפרשה מוגברת של הורמון התריס מן הבלוטה. מצבים שונים עלולים לגרום להפרשת יתר מן הבלוטה, והם נחלקים לשניים עיקריים:
- מחלות בהן נגרמת הפרשת יתר של הורמון מגרה תריס מיותרת המוח, כך שפעילות הבלוטה לייצור ההורמון גוברת באופן עקיף.
- מחלות בהן בלוטת התריס בעצמה פועלת להפרשה מוגברת של ההורמון באופן ישיר.
המחלה השכיחה ביותר הגורמת ליתר פעילות של בלוטת התריס היא מחלת גרייבס, מחלה אוטואימונית, כלומר שקיים בה נוגדן עצמי שהגוף מייצר מסיבה לא ידועה, אשר נקשר אל הבלוטה, וגורם לייצור מוגבר של ההורמון.
מחלה זו מתבטאת בפעילות מטבולית מוגברת בתאים, ובשל כך מופיעים תסמינים וסימנים אופייניים של ירידה במשקל, הזעת יתר, תחושת חום ודפיקות לב, עצבנות ואי שקט, רעד, בעיות שינה, שלשולים, הידקקות העור, שבריריות שיער, בלט גלגל העין ועוד.
מהו הטיפול ביתר פעילות של הבלוטה?
הטיפול ביתר פעילות של הבלוטה הוא תלוי הבעיה. במחלת גרייבס לרוב ניתן טיפול תרופתי אשר נוגד את פעילות ההורמון, ובכך מווסת על פעילותו על התאים. במקרים בהם תרופות בלבד אינן מספיקות לטיפול, ניתן לטפל ביוד מסומן רדיואקטיבית, אשר נקלט בבלוטה באופן טבעי, וגורם להרס פנימי שלה.
הטיפול הסופי במקרה הצורך הוא ניתוח לכריתה חלקית או שלמה של הבלוטה. במידה ופוגעים בתפקוד הבלוטה ניתן לקבל את תחליף ההורמון בכדורים על מנת שלא לגרום מצד שני לתת פעילות.
תת פעילות של בלוטת התריס
תת פעילות של בלוטת התריס באה לידי ביטוי בהפרשה מופחתת של הורמון התריס מן הבלוטה. מצבים שונים עלולים לגרום להפרשה מופחתת מן הבלוטה וגם הם נחלקים לשניים:
- מחלות בהן נגרמת הפרשה פחותה של הורמון מגרה תריס מיותרת המוח, כך שפעילות הבלוטה לייצור ההורמון פוחתת באופן עקיף.
- מחלות בהן בלוטת התריס בעצמה מפרישה פחות הורמון עקב פגיעה בתאי הבלוטה באופן ישיר.
המחלה השכיחה ביותר הגורמת לתת פעילות של בלוטת התריס היא מחלת האשימוטו, מחלה אוטואימונית שבה ישנו נוגדן עצמי שהגוף מייצר מסיבה לא ידועה, אשר מונע את הפעילות התקינה של תאי הבלוטה, ובכך פוגע בהפרשת הורמון התריס. מחלה זו מתבטאת בפעילות מטבולית נמוכה בתאים, ובשל כך מופיעים תסמינים וסימניים אופיינים של עליית משקל, תחושת אי סבילות לקור, נשירת שיער, עייפות יתר, עצירות, דיכאון, כאבי שרירים ופרקים, עור יבש ועוד.
מהו הטיפול בתת פעילות של הבלוטה?
הטיפול בתת פעילות של הבלוטה תלוי גם הוא בבעיה המקורית. במחלת האשימוטו מכיוון שהפרשת הורמון התריס נפגעת, ישנו צורך לקבל את תחליף ההורמון אשר ניתן בכדורים – אלטרוקסין. גם בתת פעילות אשר נגרמת כתוצאה מפגיעה בבלוטת יותרת המוח ישנו צורך לקבל את ההורמון באופן מלאכותי, על מנת שלא לפגוע בפעילות המטבולית של התאים.
>
