בעיות מתמשכות, חוזרות ונשנות, הקשורות לתפקוד מיני או רצון במין, המתבטאות במצוקה או מאמץ במערכת יחסים זוגית, ידועות כהפרעה רפואית הקשורה לתפקוד מיני נשי.
נשים רבות נתקלות בבעיות בתפקוד המיני בשלב כלשהו בחייהן. מצב זה עלול להיות מתמשך או להתרחש רק לעיתים.
סוגים של הפרעות בתפקוד המיני
יתכן שאישה תיתקל ביותר מסוג אחד של הפרעות בתפקוד המיני:
תשוקה מינית נמוכה – כאשר האישה חווה ירידה בחשק המיני או חוסר חשק מיני מוחלט.
הפרעות בעוררות המינית – הרצון ביחסי מין עשוי להיות שלם, אך האישה מתקשה או אינה מסוגלת להתגרות או לשמור על עוררות במהלך פעילות מינית.
הפרעה אורגזמית – אישה חווה קושי מתמשך, או חוזר ונשנה, בהשגת אורגזמה לאחר גירוי מיני מספק.
הפרעת כאב מיני – כאשר אישה חווה כאבים הקשורים לגירוי מיני או מגע בנרתיק.
תגובה מינית כרוכה באינטראקציה מורכבת של פיזיולוגיה, רגשות, חוויות, אמונות, סגנון חיים וסגנון מערכות יחסים. שיבוש של כל אחד ממרכיבים אלו עלול להשפיע על התפקוד המיני, העוררות או הסיפוק. למרבה המזל, הפרעות בתפקוד המיני אצל נשים ניתנות לטיפול.
תסמיני הפרעות בתפקוד המיני אצל נשים
הפרעות בתפקוד המיני אצל נשים עלולות להתרחש בכל גיל. הן עלולות להתפתח כאשר ההורמונים נמצאים בשטף, לדוגמה, לאחר לידה או במהלך גיל המעבר. חששות מיניות עלולות להתרחש בעקבות מחלה קשה כגון סרטן, סוכרת או מחלות לב וכלי דם.
הבעיות עלולות להיות מסווגות כבעיות בתפקוד מיני נשי, אם אישה מפגינה אחד או יותר מהתסמינים הבאים:
- הרצון בקיום יחסי מין נמוך או נעדר.
- אישה אינה יכולה לשמור על עוררות במהלך הפעילות המינית, או שאינה מגורה, למרות רצונה בקיום יחסי מין.
- חוסר יכולת לחוות אורגזמה.
- כאבים בעת מגע מיני.
אם ההפרעות בתפקוד המיני משפיעות על מערכת היחסים או משבשות את השקט הנפשי, יש להתייעץ עם הרופא לשם קבלת אבחון.
גורמים להפרעות בתפקוד המיני
מספר גורמים תורמים לחוסר שביעות מינית או להפרעות בתפקוד המיני. גורמים אלו נוטים להיות קשורים זה בזה.
גורם פיזי
דוגמאות למצבים פיסיים אשר עלולים לגרום להפרעות מיניות כוללות דלקת פרקים, דלקת בדרכי השתן או המעי, ניתוחי אגן, עייפות, כאבי ראש, בעיות כאבים אחרות והפרעות נוירולוגיות כגון טרשת נפוצה.
תרופות מסוימות, כולל מספר תרופות נוגדות דיכאון, תרופות ללחץ דם, אנטי היסטמינים ותרופות כימותרפיות, עלולות להקטין את החשק המיני ואת יכולת הגוף לחוות אורגזמה.
גורם הורמונאלי
רמות האסטרוגן נמוכות יותר לאחר גיל המעבר והמצב עלול להוביל לשינויים ברקמות אברי המין והתגובה המינית. קפלי העור אשר מכסים את אזור אברי המין הופכים להיות דקים יותר וחושפים יותר את הדגדגן. לעיתים, חשיפה מוגברת זו מפחיתה את רגישות הדגדגן.
רירית הנרתיק הופכת להיות דקה ויותר ואף פחות גמישה, במיוחד אם אישה אינה פעילה מבחינה מינית, והיא זקוקה לגירוי יתר על מנת להירגע ולשמן את אבר המין טרם קיום יחסי מין. גורמים אלו עלולים להוביל ליחסי מין כואבים והשגת האורגזמה עלולה לארוך זמן רב יותר.
רמות ההורמונים בגוף משתנות לאחר הלידה ובמהלך ההנקה, מה שעלול לגרום ליובש בנרתיק והשפעה על הרצון לקיים יחסי מין.
גורם פסיכולוגי וחברתי
חרדה או דיכאון שאינם מטופלים עלולים לגרום או לתרום להפרעות בתפקוד המיני, כתוצאה ממתח לטווח הארוך. הדאגות אודות הריון וההיבטים הכרוכים בתפקוד אימהי חדש עלולים להוות השפעה דומה.
סכסוכים ארוכי שנים עם בן הזוג הנוגעים למיניות או היבטים אחרים של מערכת היחסים עלולים להפחית אף הם את ההיענות המינית. גם סוגים ובעיות הקשורים לדימוי גוף תרבותי ודתי תורמים להפרעות בתפקוד המיני.
מצוקה רגשית עלולה להוות סיבה ותוצאה להפרעות אלו. לא משנה מה הגורם למצוקות מסוג זה, יש לטפל בבעיות ביחסים על מנת שהתפקוד המיני ישוב להיות תקין.
בדיקות ואבחון
דיון אודות ההיסטוריה המינית והרפואית. יתכן שאישה תחוש שלא בנוח להתייעץ עם הרופא אודות עניינים אישיים, אך המיניות מהווה חלק מרכזי ברווחה הנפשית. ככל שהאישה תספק יותר פרטים אודות ההיסטוריה המינית שלה והבעיות הנוכחיות עימן היא מתמודדת כעת, כך טובים יותר סיכוייה לקבל טיפול יעיל יותר למצב.
בדיקת אגן הירכיים – במהלך הבדיקה, הרופא בודק שינויים פיסיים אשר משפיעים על ההנאה המינית, כגון דילול רקמות אברי המין, ירידה בגמישות העור, צלקות או כאבים.
הרופא עשוי אף להפנות את האישה ליועץ או מטפל המתמחה בבעיות מיניות ומערכות יחסים.
טיפול שאינו תרופתי
הפרעות התפקוד המיני אצל נשים עלולות להתרחש בשל מגוון סיבות אפשריות ולהתבטא בתסמינים שונים, ולכן הטיפול משתנה. תקשורת לגבי החששות והבנת הגוף, כולל התגובה הרגילה שלו לפעילות מינית הם צעדים חשובים לקראת השגת סיפוק מיני.
נשים הסובלות מחששות מיניים בתדירות גבוהה ביותר, נהנות מגישת טיפול משולב המטפלת בבעיות רפואיות כמו גם במערכות יחסים רגשיות. לשם טיפול בהפרעות בתפקוד המיני, הרופא עשוי להמליץ להתחיל עם שיטות טיפול שאינן תרופתיות.
תקשורת – תקשורת פתוחה וכנה עם בן הזוג מובילה להבדל בסיפוק המיני. גם אם אישה אינה רגילה לשוחח אודות העדפותיה המיניות, עליה ללמוד לעשות זאת תוך מתן וקבלת משוב שאינו מאיים אשר קובע את הבמה להגברת האינטימיות.
אורח חיים בריא – שתייה מרובה של אלכוהול עלולה להקהות את ההיענות המינית. מומלץ להפסיק לעשן, היות ועישון מגביל את זרימת הדם לאברי המין ומפחית את העוררות המינית. יש להקפיד על פעילות גופנית סדירה על מנת להגדיל את הסיבולת, לרומם את מצב הרוח ולשפר תחושות רומנטיות. מומלץ ללמוד דרכים להקטנת הלחץ, על מנת להתמקד בתפקוד המיני וליהנות מהחוויה.
לפנות לייעוץ – יש להתייעץ עם יועץ או מטפל המתמחה בבעיות מיניות ומערכות יחסים. טיפול כולל לעיתים קרובות חינוך לייעול התגובה הגופנית המינית, ומציע דרכים להגברת האינטימיות הזוגית, כולל המלצות לקריאת חומרים או תרגילי זוגות.
שימוש בחומר סיכה – חומר סיכה בנרתיק עשוי להועיל במהלך קיום יחסי מין, במקרים בהם אישה חווה כאב או יובש בנרתיק במהלך האקט המיני.
טיפול תרופתי
טיפול יעיל להפרעות בתפקוד המיני אצל אישה, כרוך לעיתים קרובות בטיפול רפואי בסיסי או שינוי הורמונאלי. הרופא עשוי להמליץ על התאמת או שינוי הטיפול התרופתי הכרוך בתופעות לוואי מיניות, או לטפל בבעיה בבלוטת התריס או במצב הורמונאלי אחר.
טיפול בהפרעות בתפקוד המיני הקשורות לגורמים הורמונאליים, עשוי לכלול:
טיפול באסטרוגן – טיפול זה הוא טיפול מקומי אשר מגיע בצורת טבעת בנרתיק או תרופה לבליעה. הטיפול מועיל לתפקוד המיני באמצעות שיפור טונוס וגמישות הנרתיק, הגברת זרימת הדם לנרתיק ושיפור השימון.
טיפול אנדרוגן – אנדרוגנים כוללים הורמונים זכריים דוגמת טסטוסטסטרון, אשר מהווה תפקיד משמעותי בתפקוד המיני הבריא בקרב נשים וגברים, אם כי לנשים קיימות כמויות נמוכות יותר של טסטוסטרון. יחד עם זאת, טיפול זה שנוי במחלוקת. מספר מחקרים מצביעים על יתרונות משמעותיים של הטיפול, בעוד שמחקרים אחרים מצביעים על יתרון קטן או חוסר מוחלט ביתרונות.
הסיכונים הכרוכים בטיפול הורמונאלי עשויים להשתנות, תלוי אם האסטרוגן ניתן לבד או עם פרוגסטין, ותלוי בגיל, במינון, סוג ההורמון ובעיות בריאות כגון סיכוני לב ומחלות כלי דם וסרטן. יש להתייעץ עם הרופא אודות היתרונות והסיכונים. במקרים מסוימים, טיפול הורמונאלי עשוי לדרוש מעקב צמוד של הרופא.
ראו גם:
וסטיבוליטיס – דלקת מבוא העריה
>
