בפתח הקיבה מצוי שסתום, שהוא טבעת שרירים הנקראת סוגר הוושט התחתון (LES). בדרך כלל, שסתום זה נסגר ברגע שהמזון עובר דרכו. אם הוא לא נסגר כראוי או נפתח לעיתים קרובות מידי, חומצה הנוצרת על ידי הקיבה עלולה לעלות לוושט, ולגרום לתסמינים.
אם התסמינים מתרחשים למעלה מפעמיים בשבוע, ניתן לקבוע את נוכחות מחלת רפלוקס, הידועה אף כמחלת החזר וושטי (GRED).
הגורמים לרפלוקס
הליקויים הגופניים הגורמים למחלת רפלוקס יכולים לנבוע מכל רכיב של מערכת הוושט והבטן. תנועות לקויות של הוושט מקטינות פינוי חומר חומצי מתפקד, אשר גורם להעברת כמויות גדולות של מיץ קיבה אל הוושט. עיכוב בריקון הקיבה עלול להגדיל את הנפח והלחץ ולגרום למחלה.
תפקוד תקין של הוושט הוא גורם חשוב ביותר במניעת פגיעה ברירית, על מנת לנטרל את החומצה באמצעות סוגר הוושט התחתון. התפקוד התקין מגביל את כמות הזמן בו חשופה הוושט לחומצת מרה ותערובות חומצות קיבה. תנועת מעיים שאינה תקינה עלולה לגרום לסילוק לא יעיל של החומצה.
גורמי סיכון נפוצים אחרים למחלת רפלוקס כוללים:
- אכילת ארוחות גדולות או שכיבה והתכופפות מיד לאחר הארוחה.
- עודף משקל.
- אכילה בסמוך לשעת השינה.
- אכילת מזונות מסוימים כגון פירות הדר, עגבניות, שוקולד, מנטה, שום, בצל, מאכלים חריפים או שומניים.
- שתיית משקאות כגון אלכוהול, משקאות מוגזים, קפה או תה.
- עישון.
- הריון.
- תרופות כגון אספירין, איבופרופן, תרופות מסוימות להרגעת שרירים או לטיפול בלחץ דם.
תסמינים וסימנים
תסמיני מחלת רפלוקס אופייניים כוללים צרבת המתבטאת בתחושות צריבה או אי נוחות המתרחשות בדרך כלל לאחר אכילה, שעלולות לעבור מהבטן אל החזה או אפילו עד הגרון, תסמינים אלו מתרחשים בעיקר בעת שכיבה או התכופפות.
תסמינים נוספים הם הפרעות בליעה הנובעות מהיצרות הוושט, ויוצרות תחושת אוכל שתקוע בגרון, כמו גם טעם מרירות בגרון או בפה. תסמינים חריגים יכולים לגרום לתופעות שאינן טיפוסיות, כגון שיעול, צפצופי נשימה, צרידות, כאבי גרון כרוניים, כאבי חזה, או בעיות שיניים. תסמינים שכיחים אחרים כוללים נפיחות, צואה שחורה, הקאת דם, גיהוק שאינו מרפה וירידה במשקל ללא סיבה.
אבחון ובדיקות
מבחינה רפואית או ניתוחית, חשוב מאוד לזהות את סוג הליקוי ואם הוא נמצא בבטן, בוושט או בקיבה, על מנת ליישם טיפול יעיל. הבדיקות הנפוצות בחשד לרפלוקס הן אנדוסקופיה, ומנומטריה של הוושט אך הן יעילות רק במחצית המקרים.
הדרך היחידה לקבוע את המחלה היא באמצעות ניטור pH. Achalasia, בדיקה שיכולה להציג צרבת. בדיקות מתקדמות יותר הן צילומי חזה אשר עשויים להמחיש בקע סרעפתי גדול, אך עלולות לפספס בקע קטן.
טיפול והתמודדות
טיפול במחלת רפלוקס משלב מספר גישות. מטרות תכנית הטיפול הן לשלוט בתסמינים ולמנוע סיבוכים. הטיפול מבוסס על שינוי באורח החיים ובשליטה על הפרשות חומצת קיבה באמצעות טיפול רפואי עם נוגדי חומצה או טיפול כירורגי.
התרופות המתאימות למחלת רפלוקס הן סימטידין, אומפרזול, אלומיניום הידרוקסיד, וסותרי חומצה כגון מגנזיום הידרוקסיד.
טיפול כירורגי
אם הטיפול התרופתי אינו פותר את התסמינים והמחלה מפריעה לחיים, הרופא ימליץ על ניתוח המסייע במניעת חומצה נוספת. הניתוח יוצר שסתום מלאכותי בחלק העליון של הבטן, מחזק את שסתום הקיבה הטבעי, מונע צרבת ומטפל בבקע סרעפתי.
הניתוח מבוצע באמצעות חתך פתוח בבטן או בחזה עם צינור מואר המוחדר דרך חתך זעיר. הליך זה משמש רק כמוצא אחרון לטיפול במחלה.
שינויים באורח החיים
שינויים באורח החיים המסייעים להתמודדות עם המחלה כוללים:
- ירידה במשקל, אם המטופל סובל מעודף משקל
- הימנעות מאלכוהול, שוקולד, מיץ הדרים ומוצרים המבוססים על עגבניות
- הימנעות ממנטה, קפה ובצל
- אכילת ארוחות קטנות ותכופות ולא ארוחות גדולות
- הימנעות מאכילה שלוש שעות לפני השינה, אך מותר לשתות
- הנחת הראש בעת השינה בגובה של שמונה סנטימטרים
- הימנעות מהתכופפויות תכופות.
>
