שלפוחית שתן רגיזה (OAB), היא תסמונת המורכבת מהתופעות הבאות: מתן שתן לעתים תכופות מאוד, עם או בלי דליפת שתן וללא יכולת שליטה על הסוגרים, בדרך כלל בתדירות גבוהה ונוקטוריה (תכיפות במתן שתן בלילה), בהעדר גורמי זיהום או מצב פתולוגי שמשפיע על בסיס שריר השלפוחית (detrusor) וגורם לו לפעילות יתר (הגברת הלחץ על השריר).
תסמינים
תכיפות במתן השתן הוא סימן ההיכר של שלפוחית רגיזה ומוגדר כרצון ואילוץ פתאומי להשתין, תחושה שקשה לדחות. תכיפות באי שליטה על סוגרים ובריחת שתן (UUI – Urgency Urinary Incontinence) היא דליפת שתן הקשורה בתכיפות. 
בריחת שתן מסוג UUI הוא אחד הסוגים הנפוצים ביותר של בריחת שתן. אצל חלק מהנשים עלולה להיות גם בריחת שתן במאמץ ו- UUI – תופעה זו נקראת דליפת שתן מעורבת.
במצב של תכיפות במתן שתן, אדם מתפנה בשירותים כ- 8 פעמים או יותר, בתקופה של 24 שעות. במצב של נוקטוריה, מתעוררים לפחות פעם אחת בלילה על מנת להתפנות.
מהי שלפוחית רגיזה
המונח Overactive bladder) OAB) – אומץ על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA), כדי להרחיב את מספר וסוגי החולים הזכאים לניסויים קליניים. כאמור, המושג OAB אינו כולל רק בריחת שתן, אלא גם "מצבי חירום", תכיפות במתן שתן, דיסוריה (כאבים בעת מתן שתן) ונוקטוריה.
מונחים אחרים הכלולים בתוך המונח "שלפוחית רגיזה" כוללים – פעילות יתר של שריר הדטרוסור בשלפוחית, חוסר יציבות של הדטרוסור, תגובת יתר של שריר הדטרוסור והתכווצויות לא רצוניות של השלפוחית. אבחון ראשוני של שלפוחית רגיזה יכול להתבצע על בסיס בדיקת ההיסטוריה הפיזית של החולה, בשילוב עם מספר בדיקות פשוטות המתבצעות בקליניקה או במעבדה.
הגורמים לשלפוחית רגיזה
מצב של שלפוחית רגיזה ובריחת שתן יכול להיות פתאומי או על בסיס קבוע. קיימות מגוון סיבות לכך, ביניהן: דלקת בדרכי השתן, סכרת, הריון, השמנה, שימוש בתרופות מסוימות, עצירות ממושכת ועוד. בין הסיבות לבריחת שתן קבועה: סרטן בשלפוחית, אלצהיימר, בעיות נוירולוגיות ועוד.
טיפול בבריחת שתן
טיפול בשלפוחית רגיזה נועד להפחית את הסימפטומים של החולים, על מנת לשפר את איכות החיים שלהם. תרופות אנטיכולינרגיות נקשרות לקולטנים המוסקריניים בשלפוחית ומסייעות להפחית את התכווצויות שריר הדסטרוסור. ט
יפול באמצעות תרופות אלה נעשה מבחירה, שכן הטיפול בהן יוצר תופעות לוואי כמו יובש קיצוני בפה ועצירות. טיפול אחר המוצע הוא טיפול התנהגותי המתמקד בשינוי התזונה – הקפדה על מאכלים מסוימים והימנעות מאחרים ובאורח החיים: "משטר" ביקורים בשירותים ותרגילים לאימון רצפת האגן. הטיפולים ההתנהגותיים מוכיחים את יעילותם וניתן לשלב בינם לבין הטיפול התרופתי.
התמודדות
בראש ובראשונה מומלץ להימנע משתיית קפה ואלכוהול, המגרים את שלפוחית השתן. בנוסף, מומלץ להימנע ממאכלים הגורמים לגירוי השלפוחית כמו מזון המתובל יתר על המידה, מזון חמוץ (למשל מומלץ להימנע מעגבניות ופירות הדר), מזונות עתירי סוכר, מוצרי חלב ומשקאות תוססים.
בכל מקרה, הימנעו ממזונות מעובדים ומזוקקים. שימרו על משקל תקין, פעילות גופנית והקפידו על רמות סוכר מאוזנות. הפסיקו לעשן – העישון גורם לשיעול שמקצין בריחת שתן. הקפידו להתפנות בשירותים בשעות קבועות, כמו כן המעיטו בשתייה לפני השינה.
מומלץ לבצע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן (כיווץ והרפיה, 10 שניות כל אחד, 10 חזרות X 3 פעמים ביום). תזונה מומלצת: מזונות עתירי סיבים תזונתיים (מרככים צואה ומפחיתים מצבי עצירות), ריבוי פירות (מלבד הדרים) וירקות (אבוקדו מרגיע את השלפוחית), דגנים וקטניות, דגים, מזונות לא חומציים בעלי שומן לא רווי, פשתן, שמן זית.
>
