הפריה חוץ גופית (או הפריית מבחנה), ובשמה המדעי IVF, הינה שיטת טיפול בבעיות אי פריון המבוססת על שאיבת ביצית מגוף האישה וזרע מגוף הגבר והפריית הביצית מחוץ לגוף בתנאי מעבדה. שיטה זו פותחה בעשרות השנים האחרונות והיא מאפשרת לבני זוג רבים, שלפני המצאתה לא יכלו להביא ילדים, להגשים את חלומם.
כיצד פועלת הפריה חוץ גופית
בשנות השישים של המאה העשרים הוחל בניסויי הפריה חוץ גופית בחיות מעבדה. בשנת 1978 נולדה תינוקת המבחנה הראשונה באנגליה. בשנים שלאחר מכן נולדו עשרות תינוקות נוספים לאחר טיפול IVF. בישראל נולדה תינוקת המבחנה הראשונה ב-1982.
בתחילת תהליך הטיפול נותנים לאישה הורמונים שמטרתם לעודד את הגוף לייצר כמות רבה של זקיקים בשחלות. באמצעות אולטרא סאונד עוקבים אחר גדילת הזקיקים, ובהגיע המועד המתאים שואבים מספר ביציות מהאישה.
שאיבת הביציות נעשית תחת הרדמה כללית באמצעות מחט המוחדרת לשחלות בעזרת אולטרא סאונד. את הביציות שנשאבו מערבבים במעבדה עם זרע שהוצא מהגבר ועבר השבחה כדי למקסם את סיכויי ההפריה.
לאחר שביציות הופרו ונוצרו עוברים בראשית דרכם, מחזירים חלק מהם לרחם וחלק מקפיאים ושומרים לצורך שימוש עתידי. החזרת העוברים לתוך הרחם נעשית לאחר 24-72 שעות מההפריה, כאשר קודם להחזרתם מכינים את הרחם לקליטת העוברים באמצעות הורמונים.
מספר העוברים המוחזר תלוי במספר נסיבות, כגון גיל האם ומשך העקרות, כמו גם רצון הזוג והמלצת הרופא. החזרת מספר עוברים נעשית כדי לשפר את סיכויי הצלחת הטיפול.
הטיפול מצליח כאשר לפחות עובר אחד משתרש בדופן הרחם ומתחיל היריון. אם הטיפול נכשל מנסים שוב, כאשר ניתן להשתמש בביציות המופרות שהוקפאו ולא הוחזרו לרחם וכך ניתן לחסוך את שאיבת הביציות והזרע מחדש.
סיבוכים
מלבד הסיכון הכרוך בתהליך שאיבת הביציות ישנם סיבוכים היכולים להופיע בעקבות הפריה חוץ גופית:
- מכיוון שמוחזרים מספר עוברים לרחם, שיעורי לידות תאומים ושלישיות לאחר הפריה חוץ גופית גבוהים מהנורמה. לעיתים נקלטים אף למעלה משלושה עוברים, במקרה כזה ממליצים לעשות דילול עוברים.
- הסיכוי להיריון חוץ רחמי הינו כפול מהסיכוי בהיריון טבעי.
- הסיכוי ללידה מוקדמת, פגות ולמשקל ילוד נמוך גבוהים מהממוצע, אולי בגלל שישנן יותר לידות תאומים ושלישיות לאחר הפריה חוץ גופית.
- שיעור המומים המולדים לאחר הפריה חוץ גופית נמצא גבוה מהממוצע.
באילו מקרים מבצעים הפריה חוץ גופית?
מכיוון שמדובר בשיטה מאוד יקרה בדרך כלל מפנים זוג עקר לטיפול ב-IVF לאחר ששאר השיטות לטיפול בעקרות נוסו ללא הצלחה. הפריה חוץ גופית מתאימה למקרים של עקרות שמקורה באישה, בדרך כלל כאשר קיימת בעיה בחצוצרות (למשל סתימה בחצוצרות) או שאין לאישה כלל חצוצרות, שכן ההפריה החוץ גופית מחליפה את התהליך הטבעי האמור להתקיים בחצוצרות. אם קיימת בעיה ברחם האישה, ניתן לעשות הפריה חוץ גופית ולהשתיל את הביצית המופרית ברחמה של אישה אחרת (אם פונדקאית).
הצלחת השיטה
ככל שעברו השנים מאז נוסתה השיטה לראשונה, שיעורי ההצלחה של הפריה חוץ גופית עלו בהתמדה, וכיום שיעור ההצלחה מגיע עד ל-30%. הסיכוי להצלחת השיטה מושפע מגורמים רבים כגון גיל ההורים, סיבת בעיות הפוריות, מספר העוברים שנקלט, איכות הזרע ועוד.
השלכות של הפריה חוץ גופית
שיטת ההפריה החוץ גופית הביאה למהפכה בדרך המסורתית של הבאת ילדים לעולם, ויש לה השלכות מוסריות, דתיות ומשפטיות רבות. למשל הקפאת ביציות ועוברים לשימוש עתידי יכולה להביא לבעיות משפטיות כאשר הזוג מתגרש, או סוגיית הוצאת זרע לבטלה האסורה על פי ההלכה אך נדרשת לצורך ההפריה.
>
