מערכת המין הנשית נועדה לאפשר ביוץ, הפריה והריון תקין. זקיק המכיל ביצית מתפתח בשחלה, ועם הביוץ, המתרחש באמצע המחזור, פורצת הבייצית מהזקיק. הביצית "נלכדת" על ידי החצוצרה, שם היא פוגשת את הזרע, ומופרית.
הביצית המופרית מתקדמת בחצוצורה אל הרחם – מקום ההשתרשות של העובר העתידי. פגיעה "מכנית" במערכת המין, המונעת את המעבר התקין שתואר כאן, יכולה להוביל להפרעות בפוריות וקושי להיכנס להריון ספונטני.
מחלות מין נפוצות הפוגעות באגן
מחלות מין נפוצות ביותר באוכלוסייה. מספר מחלות מין עלולות ל"עלות" במעלה דרכי המין, ולגרום לנזק במערכת המין הנשית. באופן קלאסי, המחלה שתועדה כפוגעת ביותר בדרכי המין הייתה זיבה – גונריאה. מחלה זו נגרמת על ידי חיידק מסוג גרם-שלילי, ויכולה להתבטא כהפרשה מוגלתית, כאבים באגן ובבטן התחתונה, ועוד.
בעולם המערבי פחתה שכיחותה של העגבת, ואת מקומה תפסה באופן חלקי מחלה אחרת – כלמידיה. הכלמידיה מועברת על ידי חיידק קטן, המתרבה בתוך התאים, וקשה למדי לבודדו ולזהותו. הסימנים והסימפטומים של מחלת הכלמידיה דומים מאוד לזיבה.
חשוב לדעת, שבמקרים רבים הנשים שנדבקו כלל אינן סימפטומטיות –אינן סובלות מכאבים או תלונות כלשהן. למרות שהמחלה לא מתבטאת בחריפות בגופן של נשים אלו, ייתכן מאוד שנגרם נזק מהזיהום, גם אם הוא חלף באופן בלתי מורגש.
מחלת האגן הדלקתי – PID
מחלת האגן הדלקתי (Pelvic Inflammatory disease – PID) היא מחלה שכיחה הנגרמת מסיבוך של מחלות הפוגעות בדרכי המין, ובראשן כלמידיה וזיבה (אך גם מחלות נוספות וחיידיקים אחרים). במחלה זו "מטפס" המחולל במעלה מערכת המין, מגיע לחצוצרות ולאגן, וגורם שם לתוגבה דלקתית.
המחלה מתבטאת בכאבי בטן המלווים (לעיתים קרובות) בחום, עלייה במספר כדוריות הדם הלבנות, הפרשה, תחושת אי נוחות, ועוד. במקרים קשים המחלה יכולה להסתבך, והזיהום מתפתח לאבסס בחצוצרות או בחלל האגן. אבסס זה הוא גוש מוגלתי המערב חיידיקים, שרידי תאים וכדוריות דם לבנות – הטיפול בו קשה יותר מבזיהום רגיל.
הטיפול במחלת האגן הדלקתי כולל בעיקר אנטיביוטקיה מתאימה (למשל: אנטיביוטיקה מקבוצת הצפלוספורינים מהדור השלישי, בתוספת לאנטיביוטיקה הפעילה כנגד חיידקם אנארובים). הטיפול אורך מספר שבועות, ומוביל בדרך כלל להחלמה.
פגיעה בפוריות כתוצאה מזיהום באגן
זיהום באגן יכול לחלוף ללא נזק שארי בגוף. עם זאת, התגובה הדלקתית והזיהום יכולים ליצור הדבקויות רקמתיות במערכת המין, שעלולות לגרום לנזקים. הדבקות בחצוצרות או בחלל הבטן יכולה למנוע את המעבר התקין של הביצית.
התוצאה העצובה תהיה קושי בכניסה להריון – המעבר התקין החסום, והזרע לא יכול להפרות את הביצית – שמצידה לא יכולה להגיע אל חלל הרחם. מכיוון שמחלות מין הגורמות למחלת אגן דלקתית שכיחות למדי, ולעיתים גם חולים בהם ללא סימנים – הרי שייתכן מאוד שאשה המתקשה להיכנס להריון סובלת – לעיתים גם בלי שמודעת לכך – מנזקים חסימתיים במערכת המין הפוגעים בפוריותה.
אמצעים אבחנתיים
האמצעי האבחנתי הראשון במעלה לבירור של בעיית פוריות על רקע זיהום והידבקויות הוא צילום רחם וחצוצרות (המוכנה באנגלית בקיצור – HSG). בדיקה זו נערכת בשיתוף פעולה על ידי הגיניקולוג והרדיולוג.
בבדיקה מזריקים חומר ניגוד אל תוך חלל הרחם, ומצלמים בפרקי זמן קבועים את מעבר החומר. בצילום תקין רואים מעבר של החומר מהרחם אל החצוצרות, ואת פיזורו של חומר הניגוד דרך פתח החצוצרות אל חלל הבטן. בצילום בלתי תקין חצוצרה אחת או שתיים חסומות, ואין מעבר של חומר ניגוד אל הבטן.
מניעת פגיעה זיהומית באגן
כדי למנוע פגיעה זיהומית באגן כדאי לנקוט באמצעי הזהירות המקובלים למניעת העברה של מחלות מין – ובעיקר שימוש באמצעי מניעה חסימתיים, כדוגמת קונדום. אמצעי מניעה שאינם חסימתיים (למשל: גלולות) אינם מונעים העברת מחלות מין. בכל מקרה של מגע מיני עם פרטנר שאינו מוכר או קבוע כדאי לנקוט באמצעי זהירות.
בנוסף, כל אישה המרגישה כאבים באגן או בבטן התחתונה, או סימנים אחרים של זיהום אגני, צריכה לפנות בהקדם לרופא המשפחה או לגיניקולוג כדי לברר האם יש צורך בטיפול אנטיביוטי מתאים
טיפול במקרים של חסימה בחצוצרות
אישה הסובלת מחסימה דו צדדית של החצוצרות על רקע זיהום אגני אינה יכולה להרות ללא סיוע רפואי. ההתקדמות הטכנולוגית הכבירה בטיפולי פוריות מאפשרת הריון תקין ברובן הגדול של נשים אלו. האמצעי המקובל ביותר הוא הפרייה חוץ גופית (IVF). בהפרייה חוץ גופית ניתנות לאישה תרופות המעוררות יצירת בייציות בשלות. ביציות אלו נשאבות, מופרות בזרע של בן הזוג במעבדה, והעוברים מוחזרים ישירות לרחם האישה. שיטה זו מאפשרת "מעקף" של דרכי המין החסומות, והולדת ילדים.
ראו גם:
צניחת רחם
>