פציעות, פגיעות או אפילו מחלות אשר קורות תוך כדי פעילות גופנית, נקראות פציעות ספורט, והן נובעות מסיבות רבות כגון תאונות ספורט, שיטות לקויות של אימונים, אי התאמה בין יכולות הגוף לבין סוג הספורט עצמו, פסיחה על שלבי תרגילי המתיחה והחימום או חוסר התאמה בציוד הנדרש.
בעולם הספורט ישנם שני סוגים של פציעות ספורט. סוג אחד הוא פציעות ספורט חריפות – פציעות טראומטיות שקורות באופן פתאומי וחד תוך כדי פעילות ספורטיבית עקב התנגשות בין שחקנים או עקב נפילות. פציעות אלו באות לידי ביטוי בשברים בידיים, נקעים בקרסוליים ומתיחות גב.
סוג שני הוא פציעות תת חריפות – הסיבה העיקרית לפציעות אלו היא שימוש תמידי וממושך בחלק מסוים של הגוף, כמו קבוצת שרירים, גפיים או מפרקים, מה שגורם לנזקים מצטברים ולעיתים אף לפגיעות חמורות יותר ובלתי הפיכות באותו חלק בגוף. פציעות אלה מתרחשות באופן איטי מאוד ובהדרגתיות.
פציעות ספורט שכיחות
נקע במפרקים (בעיקר בקרסוליים) – נזקים שנגרמים למפרקים כשרצועת המפרק נפגעת ונמתחת יותר מדי, מעל היכולת הפיזיולוגית שלה. ישנן שלוש דרגות חומרה לנקעים, והמצב החמור ביותר הוא קריעה מוחלטת של הרצועה.
חבלות ברך – המפרק השני שנפצע במהלך פעילות ספורטיבית אחרי הקרסול הוא הברך. ישנן דרגות חומרה שונות לחבלות אלו: החל ממתיחת רצועות, כלה בחבלות כהות ודלקות ברכיים ועד לחבלות חמורות (שברים, קרע הרצועות ופריקה).
מתיחת שריר – זו מתיחת יתר של סיבי השרירים וגם לה יש דרגות חומרה שונות, החל ממתיחה קלה ביותר עם דלקת ועד לקרעים באופן חלקי או מלא. פציעה מסוג זה מתרחשת עם שינוי פתאומי באורכם של סיבי השריר, כשהגוף לא מספיק לעמוד בכך. לרוב מתיחת שרירים מתרחשת תוך תנועה מהירה וחדה ביותר.
פריקת כתף – זוהי חבלה חמורה מאוד שמלווה בכאבים חזקים במיוחד. נפילות עם ידיים מושטות לפנים עם סיבוב אחורנית, הן אלה הגורמות לפציעה.
שברי מאמץ – פציעה בשל מאמץ יתר על העצם, שגורם לשבר.
מרפק טניס – הפרעת שלד שריר שכיחה, הפוגעת באיזור המרפק וגורמת לכאבים ולקשיים בתפקוד. ההפרעה מופיעה בעקבות עומס יתר שנוצר בשל תנועות מתיחה לאחור של כף היד והאצבעות באופן חוזר ונשנה, שוב ושוב.
הגורמים לפציעות ספורט
ישנם מספר גורמים להתרחושתן של פציעות ספורט בעת פעילות גופנית:
- רצון גבוה להתאמן – המוטיבציה הרבה להתאמן בדרגות קושי גבוהות, עוד לפני שנערך חימום כך שהמערכות בגוף יתאימו לרמה הנדרשת ויוכלו לעמוד באמון.
- טווח תנועה מוגבל – מדובר בתנועות השרירים והעצמות. כשמבצעים תרגילים ותנועות שמחייבים טווח תנועה גדול, עלולה להיגרם פציעה בשל עומס רב על המבנים במפרקים. למשל מחלת השרוול המסובב מופיעה לעיתים בקרב אנשים שמתאמנים בטניס או בשחיה. המחלה נגרמת בשל ביצוע של פעילות ממושכת אשר חוזרת על עצמה וכוללת הנפה של היד מעל לגובה של הכתף.
- חיים ללא פעילות ספורטיבית – כאשר אנשים מאמצים לעצמם אורח חיים לא ספורטיבי, עלולה להיגרם פציעת ספורט בעת ביצוע פעילות גופני באופן חד פעמי.
- תכנית אימונים בלתי מאוזנת – בניית תכניות ספורט לא הדרגתיות ולא מאוזנות, כמו גם חוסר מנוחה לפני הפעילות.
- ציוד לא מותאם – בגדים, נעליים, מכשור אירובי ועוד גורמים לעומסים כבדים על מפרק עמוד השדרה.
- הרכב הגוף – אדם כבד משקל או אדם רזה במיוחד נוטים לפציעות ספורט בעת פעילויות גופניות.
- הגזמה בכמות אימונים – חשוב לשמור על הדרגתיות באימונים ולא להגזים במספרם.
אבחון פציעות ספורט וטיפול בהן
בעת אבחון הפציעה, הרופא מתחשב בכל מרכיבי האנטומיה של מיקום הפציעה בגוף- עור, עצמות, מפרקים, עצבים, עורקים, רקמה תת עורית, שרירים, רקמת החיבור ובלוטות הלימפה. כך ניתן לאבחן בקלות את הפציעה עצמה, מכיוון שהיא לא מתעלמת מכך שקיימת אפשרות להיווצרות נזק נוסף לאיברים שאינם גלויים.
חשוב לתשאל על ההיסטוריה הרפואית הכללית של הספורטאי ועל ההיסטוריה של הפציעה עצמה. לאחר מכן, הנפצע עובר בדיקה גופנית כוללת תוך התמקדות באזור הכאב ומתן טיפול מתאים לסוג הפציעה- טיפולים אורתופדיים, פיזיותרפיים, נוירולוגיים, כירופרקטיים ושיקומיים.
כמו כן, קיימת חשיבות רבה לחימום ומתיחות לפני הפעילות הגופנית, שכן לרוב, חימום ומתיחת שרירים בטרם ניגשים לפעילות גופנית יכולים להפחית פציעות ספורט.
>
